"אותנו לימדו לעבוד! לא לעשות עסקים"

לאורך כל שנות קיומה של גבעת עוז, נמשך החיפוש אחר מקורות פרנסה.

עם חלוף הזמן נפתחו יותר ויותר אפשרויות, ניקרו בדרך, אין ספור הזדמנויות. ברוב המקרים אמנם ,החוש העסקי לא היה מחודד די הצורך, אולם, הרבה רצון טוב והתלהבות ליוו את התהליך.

לפניכם, תקציר ארכיוני של ציוני הדרך העיקריים:

[מתוך גיליון עלון הקבוץ מס' 1 1950 סיכום כלכלי , דוד  ש.]

כמפעל עצמאי, שנקים בלי עזרת הסוכנות, החלטנו במחצית השנה לגשת להקמת מחצבה.מחצבה זאת צריכה להעסיק 15 חברים עם יום עבודה של, בהתחלה, 3 ל"י. אחר כך עד- 6 בממוצע הקמת מפעל כזה דורש השקעות בסך של 9000 ל"י, שהצטרכנו להשיג ע"י הלוואות ממקורות שונים".

ההיגיון הכלכלי בבניית מחצבה היה שחומר הגלם לא עולה כסף ובנייתה דורשת השקעה קטנה.

אולם רווחים מהמחצבה לא נראו ובמקום זאת החלו אנשים עוזבים את הקיבוץ בשל העבודה הקשה.

[טוביצה - מתוך ספר זיכרונות]

במהלך שנות ה- 50 יצאו חברים לעבוד בת.מ.ה מפעל הפלסטיק במשמר העמק. הצעת משמק העמק להיכנס לשותפות בתעשיית המפעל, נדחתה על ידי הקיבוץ מטעמים אידיאולוגים "לא באנו ארצה כדי לעשות צלחות וספלים, אנו חקלאים"

כידוע, משמר העמק התעשר עד מאוד מהמפעל וקיבוץ גלעד שכן הסכים להיכנס לשותפות איתם , נהנה עד עצם היום הזה.

 בין קיבוץ הזורע וקיבוץ גבעת עוז התקיימה שותפות בת 30 שנה. חלקה של גבעת עוז היה 1/3 .

 ב- 1991 הודיע קיבוץ הזורע לקיבוץ גבעת עוז על סיום הסכם השותפות.

בבוררות שהתנהלה על פני 11 שנים עלו ונדונושאלות כבדות משקל באשר למהות שותפויות שהוקמו בין קיבוצים, זכותם של השותפים המתארחים במקרקעי מפעלי השותפויות, זכותם למוניטין, חלוקת רווחים ו/או הפסדים וכיוב'.

[מתוך עלון הקיבוץ מאי 1997 שני שדמי]

"...אחרי שהשקענו בתר"ה מימון התיישבותי, את מיטב שנותיהם של כ- 20 חברים, הרבה רצון טוב ונשיאה בעול.3/3  מהמפעל נשארו בהזורע ואנחנו יצאנו בידיים ריקות. הסירוב הכוחני והציני של הנהלת הזורע לפצות אותנו על חלקינו במפעל אילץ אותנו לפנות לערכאות משפטיות."

בפסק הדין של הבורר נקבע כי קיבוץ הזורע ישלם לגבעת עוז סך של 9.5 מליון ₪ - הסכום הועבר לבנקים לשם כיסוי חוב הקיבוץ במסגרת הסדר הקיבוצים.

קואופרטיב תבור-שאן-חרוד – חברה להובלה ושינוע.

בקואופרטיב עבדו חברים מאז סוף שנות ה-50. בשיא הגיע מספר החברים המועסקים לשמונה. ובהם נהגים ואחרים (מוסך, מחסן, סדרני עבודה ואף מנהל).

הקואופרטיב התאחד עם בית שאן חרוד ומכאן  שמו החדש  "תבור שאן חרוד". כיום עובדים שני חברים בקואופרטיב כנהגים .

במהלך שנות ה- 80 פקד משבר הבנקים גם את הקיבוצים ועל גבעת עוז גם כן לא פסח!

החיפוש אחר מקורות פרנסה היה קדחתני והדיר שינה מלילותינו...

 1988 קרון מזנון גבעת עוז בצומת מגידו, החל כיוזמה על מנת להכניס כסף  מזומן לקופת הקיבוץ.

[מתוך דפי מידע אביבה ב.]

" אנחנו שלושה בצוות הקבוע אברהם סיוון ולטר כץ ואנוכי, אך יש לנו הרבה נספחים ומתנדבים המוכנים לרוץ ולעזור בעת לחץ ומצוקה. לדאבוני טלפון אין במקום אך יש מכשיר קשר המבטיח קשר די סלקטיבי אך קשר... הקרון יוצא כל בוקר וחוזר בערב, ובקופתו הפדיון היומי שהו המזומנים של קופת הבית"

 גם סריגמיש החל כיוזמה להכנסת כסף לקופת המשק.

[1988 מפנקסו של רכז המשק]

הרעיון – ביצוע עבודת קבלנות עבור מפעל סריגמיש. מספר חברות, בראשות אריאלה חן, עברו הכשרה בתפירה תעשייתית במפעל סריגמיש ויצאו לדרך.

בסוף 2006 הסתיימה תקופת הקבלנות  עבור סריגמיש, חלק מהצוות יצא לעבודה במקומות אחרים והמתפרה נשארה לצרכי תעסוקה בלבד.  ברנדה זיתוני, לקחה על עצמה את האחזקה של המתפרה ואפשרה את קיומו עד לבנייתו של מרכז תעסוקתי, שהיה אמור לקום ב- 2008. בימים אלו ננעל המבנה והוא עובר הסבה לצרכי מגורים.

1997 חנות בגדי ילדים בעפולה, לאור הקשרים שנוצרו עם סריגמיש, העלה המפעל הצעה לפתיחת חנות בשדרה בעפולה לממכר מוצריהם, כאשר לחנות הייתה בלעדיות בעפולה. בחנות

עבדו שתי חברות – בטי באום ויהודית דרורי ז"ל. לאחר כשנה עקב עלויות שוטפות גבוהות, יוקר הסחורה ומיקום בעייתי עברה החנות לקיבוץ ולאחר מכן נסגרה.

1988 ארומור, [מה מריח סביב התעשייה החדשה מתוך גליון מס' 27 שאל את טופח:  יושקה]

 בעוד חודש אני גומר שנה של חיפושים ואם מעט אנשים ידעו על העניינים עד כה זו אולי השגיאה שלי.יש שני כיוונים לחיפוש תעשייה.

א. לקנות מפעל קיים שמוכרים אותו לא מסיבות כלכליות....

ב. חיפוש ובניית פרוייקט חדש.

על הפרק: מברשות פחם למנועים, או, תמציות טעם וריח.

אני מקווה שתוך שנתיים להגיע למשהו. נפגשים עם הרבה אנשים, רואים הרבה דברים, מעניין ומתסכל לעיתים. בכל אופן שנת בצורת כזאת מראה כמה הנושא חשוב.

ארומור המפעל לתמציות טעם וריח נוסד ב- 1982 כיום,  50% מבעלות המפעל  היא בידי הקיבוץ ו - 50% בידי קבוצת משקיעים פרטיים. במפעל כ 80- עובדים, מתוכם כ – 22 חברים. מחזור המכירות בשנת 2007 עמד על יותר מ .$19M - 

1987 מפעל הוואה, [מתוך דפי מידע 08.1985 אברי ס.]

" במשך שנים רבות חיפשנו מפעל נוסף לתר"ה הבת המשותפת עם הזורע, מפעל משלנו. אחרי חבלי לידה קשים נולד הבכור ארומור, תלינו בו צפיות רבות כמו בכל ילד ראשון. אחר כך אמרנו זה טוב אבל רוצים עוד בת ואפילו מאומצת. חיפשנו ומצאנו בצידי כביש נתניה את הוואה... מספר חברים התחילו לנסוע מדי יום לנתניה ללמוד את טיבה ותכונותיה ואיך להסתדר איתה. אחרי מספר חודשים ביום שישי אחד בהיר היא הופיעה בחצר הקיבוץ, פורקה מהמשאיות ואמרה הינה אני שלכם! וכעבור יום המשיכה לייצר."

מפעל הוואה הוקם ביוזמת דוד (שני) שדמי והשיג מוניטין בלתי רגיל וקיבל עשרות תעודות הוקרה ומכתבי תודה מזרועות צה"ל חברת חשמל וכיוב', עבדו בו: שני , מנחם ז. אימי ז"ל, שימחה, יוסי מ., ג'ים ז"ל, דוד דרורי ז"ל , אדי נסלבסקי, יפית, גדעון ש. ז"ל  מיכל וגלוריה.  ובניהול:   דודו ט. אפרת פ., אריה ל.ז"ל, לואיס. המפעל גווע  עד שנסגר סופית ב-2004 .

2000 "משהו קסום" – עיצוב וייצור תכשיטים.

מקום קטן עם 3 יוצרות, נאווה אורן, רותי באום וכרמית לם. דבורה דומבק שיווקה את התכשיטים.

1999 "תותי בננה"- מפעל קטן לייצור בגדי תינוקות

היוזמות אנה פרבר וליה בכר למדו את נושא בשנקר והחלו לתפור במרץ. שאול זיתוני שימש כמשווק וכן , אפרת אברהמי תופרת, ז'קלין עשור תופרת. המפעל נסגר  ב- 2004 .

1997 "העוגות של סנדרה" - בית המאפה 

בגיל 38 החליטה סנדרה גלזר להפסיק לעבוד בחינוך וביקשה ללמוד קונדיטוריה, בשיחת הקיבוץ אושרה פנייתה, וסנדרה יצאה ללמוד אפייה ב" תדמור".

בהתחלה האפייה נעשתה במטבח העוגיות נמכרו בכלבו אולם עם ההתרחבות הופסקה האפייה במטבח ואושרה הפנייה לפתוח בית מאפה במבנה ישן. סנדרה אפתה ואילן באום נסע להציע טעימות מן הסחורה לקיבוצים באזור. מאז,עבר הייצור למבנה הנוכחי. כיום עובדים ב"עוגות של סנדרה" שמונה חברים ומיוצרים מעל 50 סוגי מוצרים, המופצים מגעש בדרום ועד שניר בצפון.

2005 תחנת דלק גבעת עוז אלון - פרויקט הצומת

גבעת עוז החלה בבניית הרעיון להקמת מרכז מסחרי בצומת מגידו עוד בשנת 1993 עם חתימת הסכם בין ג.ע. לחברת הדלק אלון. בחודש יולי 2005 נפתחה תחנת הדלק והאלונית.

את תפקיד המנכ"ל העביר עודד גלזר בשנת 2007 לשמואל פרבר.משרת מנהל המתחם אוישה גם היא על ידי חבר הקיבוץ (מני לוי) .

המשק מן הסתם הוא בסיס קיומנו והוא התפתח לאורך השנים והצעיד את הקיבוץ קדימה .

 [1950 – דוד שדמי]

"..משני התקציבים שקיבלנו רכשנו לפלחה 20 מכונות שונות, שיספיקו לנו עם השלמות קטנות מסוימות לעיבוד של 5000 דונם. יתר הענפים קטנים יותר אך גם הם על הסטנדרד של קיבוץ בשנה הראשונה. יש לנו היום רפת של 20 ראש.לול של 1000 עופות, מספוא של 20 דונם בלי השקאה, גן ירק בתנאי בעל של 120 דונם, מסגריה עם ציוד די משוכלל, וגם נגריה שהיא מספקת את צרכי הבית.

מכוורת [מתוך 35 שנה לגבעת עוז]

"הסיבה העיקרית לפתיחת ענף חדש זה במשקנו, היא עזרתם הגדולה של הדבורים בהפריית גידולים מסויימים וע"י כך העלאת יבולם. 10 כוורות משפחות או נחילים שיש לנו הוא מספר קטן אף להתחלה. אין לנו ידיעות מדויקות על האפשרות להתפתחותו של ענף זה ועל כמות הדבש שהוא יכול להפיק מהצמיחה הקרובה."

הפלחה בתשכ"ג ( 1963) - [ג'ימי דיין]

... על אף הכל צעדנו כברת דרך קדימה. חרף הבעיות הרבות שציינתי לעיל: גידולים חדשים בלתי ידועים (אבטיחים,בקיה, עשור ועוד) עומס הוצאות גדל (זיבול אורגני, יוקר כלים חקלאיים) לא נפל הרווח ברוטו משנים ברוכות יותר במשקעים. כל הזנים החדשים (חיטה, שעורה) הצדיקו עצמם, ובשנת תשכ"ד הם המרכיבים העיקריים של השנתון במחזור...."

בעבר ניסו גם לגדל אבוקדו, ענף האבוקדו הקיף 323 דונם .